חֲתוּנָה

חתונה ארמנית: מנהגים ומסורות

חתונה ארמנית: מנהגים ומסורות
תוֹכֶן
  1. שידוכים
  2. אירוסין
  3. הכנה לחגיגה
  4. ביצוע חתונה
  5. חֲתוּנָה
  6. מתנות ושולחן חתונה
  7. למה אתה לא יכול לצעוק "מריר"?
  8. טקסים לאחר חתונה

חתונה ארמנית היא חגיגה עליזה מאוד בקנה מידה עצום. חתונה כזו נחשבת לאחת היפות בעולם. כמובן שהחגיגה המודרנית כבר שונה מהאירוע שנערך לפני כמה מאות שנים, אבל עדיין בני הזוג שומרים על המסורות והמנהגים הבסיסיים. יש צורך לשקול ביתר פירוט את המוזרויות של עריכת חתונה בקרב ארמנים, כמו גם מה ההבדלים בינה לבין החגיגות של עמים אחרים בעולם.

שידוכים

השידוך הוא שלב שאין לו תחליף שקדם לחגיגת החתונה עצמה. בעבר שידוך היה חובה, אך כיום צעירים רבים דבקים במסורת זו. השורה התחתונה היא שעל החתן להודיע ​​להורי הכלה לעתיד על כוונותיו. לשם כך נשלחת לבית הילדה מתווך או כפי שקוראים לה שדכנית. בארמניה, המתווך נקרא midnord kin. היא יכולה להיות רק אישה ממשפחת החתן. יש לכבד אותה, שתהיה לה עמדה טובה בחברה. אפילו אמו של החתן יכולה להתמודד בהצלחה עם התפקיד הזה. חשוב מאוד שהשדכן יהיה מוכר להורי הכלה לעתיד. בתחילה, השדכנית מגיעה ללא הצעה פתוחה, היא מנסה בזהירות ובאופן לא פולשני לברר את היחס של הורי הכלה לעתיד בכלל לנישואין, כמו גם לחתן.

לאחר מה שנקרא השידוך המקדים, נשלחים שדכנים להורי הכלה לעתיד - קרובי משפחה של החתן העתידי. רק גברים משתתפים במשא ומתן. השדכנים מספרים את מטרת הביקור ומבקשים אישור מאבי הכלה לעתיד להתחתן. ההחלטה נותרה בידי האב, שיכול לרמוז גם על הסכמה וגם על סירוב.לאב אין זכות להסכים מיד להצעת השדכנים, משום שסבורים שאז הוא רוצה לשאת את בתו בהקדם האפשרי. רק בפגישה השנייה האב מביע את הסכמתו באופן ישיר, מיד נדונים תנאי האירוסין, שזהו השלב הבא לפני החתונה עצמה.

אירוסין

אירוסין הוא שלב די חשוב בהכנה לפני החתונה. לאחר האירוסין ההורים של החתן והכלה מתחילים לתקשר מקרוב, לבלות יותר זמן ביחד, לעזור לצעירים בארגון החתונה. האירוסין יתקיים ביום שנבחר מראש. הורים לבני הזוג לעתיד מתאספים בבית החתן, בעוד משפחתו אחראית על הפינוקים. בשולחן החגיגי נשמעים בדרך כלל טוסטים ארמניים, בהם האורחים מאחלים לצעירים חיי נישואים ארוכים ומאושרים. אבל החגיגה הזו לא נמשכת כל היום, מאז כולם הולכים לבקר את הורי הכלה, שם מחכה להם גם שולחן חגיגי.

לפי המנהגים הארמנים, החשוב ביותר באירוסין הוא האב הנטוע, או קאבור. בדרך כלל מוזמן לתפקיד זה הסנדק של החתן או אדם ראוי ממשפחתו. הכבוד הוא הכבוד להוביל את הכלה עם חברותיה אל השולחן, בו מוצגים לכלה תכשיטים יוקרתיים. לאחר מכן, קאבור מכריז כי כעת הזוג הטרי לעתיד מאורס, בעוד החתן חייב לקשט את הקמיצה על יד שמאל של אהובתו בטבעת מעולה עם אבן נחל.

ביום האירוסין נהוג להסכים על מועד החתונה. נדון מה תהיה שמלת הכלה, באילו תכונות ישמשו במהלך טקס החתונה עצמו, תוך הפניית תשומת לב לאלמנטים האופייניים לחתונה ארמנית. היום הזה מסתיים בטקס נוסף, שבמהלכו הבנות שרות שירים עצובים, כי כעת הכלה לעתיד צריכה להיפרד מבית אביה, שכן לאחר החתונה היא תעבור לבית בעלה לעתיד. מקובל שהלחן האחרון נשמע "אוזונדרה", וכשהיא מסתיימת על הכלה לעזוב את בית ההורים.

הכנה לחגיגה

הארמנים דבקים במסורות, במיוחד כשמדובר בחתונות. להכנה ליום חשוב וייחודי זה יש גם כמה מנהגים ומסורות מעניינים.

  • הכלה של הכלה. לאחר האירוסין, על החתן לבוא שוב לבית הכלה, אך לא לבד, אלא יחד עם קרובו. עליו לפנק את אמו ואחיותיו האהובות בממתקים שונים. לאחר מכן, למחרת בבוקר, החמות לעתיד מטפלת בילדי השכנים בממתקים, בזמן שהיא מתפקדת ככלה. אם מכבדים את המסורת הזו, זה אומר שעכשיו צעירים יכולים לראות זה את זה בגלוי עוד לפני החתונה.
  • טריל קיאסום. זהו עוד מנהג יוצא דופן אך מעניין מאוד. מהותו נעוצה בעובדה שהורי החתן והכלה נפגשים לדון בנושאים כלכליים הקשורים לחתונה. כדאי לדון כמה מוזמנים יהיו מכל צד.

כאשר כל המסורות והמנהגים מתקיימים, מתחיל הדבר החשוב ביותר בהכנה - השלב החומרי. מארגנים נשכרים בדרך כלל עבור הארגון. הם אלה שחייבים למצוא חדר, לרכוש תפאורה לקישוט החגיגה כולה, לערוך תפריט למשתה, לשלוח הזמנות לאורחים ולעצב תסריט לחגיגה עצמה. הם בהכרח אחראים על ארגון החתונה בכנסייה, כי שם האיחוד מסתיים בחתונה הארמנית לפני החתונה הרשמית.

ביצוע חתונה

רוב החתונות הארמניות מתקיימות בסתיו או בתחילת החורף. תקופה זו היא הנוחה ביותר לחגיגה זו, מכיוון שכל הבציר כבר נבצר, היין הצעיר כבר הבשיל. לפי המנהגים והמסורות הארמניות, קרובי משפחתה של הכלה חייבים להביא את השמלה לכלה. ביום החתונה מגיעים לבית הכלה חברים קרובים וקרובי משפחה של החתן בראשות כבור - לוקחים את הכלה מבית אביה.פעולה זו מלווה בשירים רועשים ומוזיקה עליזה.

החתן, שהגיע לביתה של האישה לעתיד, מציג למשפחתה "כחול" - מדובר במנות פירות שונות, דברים טובים, משקאות אלכוהוליים, קישוטים וכמובן שמלה לכלה. קאבורקין היא אשתו של קאבור, שגם משחקת את אחד התפקידים החשובים ביום החתונה, כי היא זו שמלבישה את הכלה בתלבושת חגיגית. לפי המסורת נהוג שהארמנים נותנים תכשיטי זהב וכסף לצעירים לחתונה. אבל ביום זה, מתנות מתקבלות לא רק על ידי בני הזוג. מנה גדולה עם פינוקים מסורתיים מתקבלת אצל אמה של הכלה.

חתונות ארמניות מודרניות נבדלות בכיף גדול, נהוג להשתעשע ולרקוד, לשיר שירי חתונה. אך לפי המסורת, אמה של הכלה אינה משתתפת בריקודים, כי היא עצובה שבתה כבר התבגרה ויוצאת מבית אביה. ריקוד החתן והכלה אינו מרכיב חשוב ונראה לעיתים רחוקות. המוזרות של החתונה הארמנית היא שהכלה רוקדת עם בחורים אחרים ביום זה, מה שמאפשר לה לבדוק את נאמנותה לבעלה לעתיד. אם אישה צעירה מתנהגת בכבוד, לא שמה לב לגברים אחרים, אז היא מקבלת מהם מתנות.

לאחר החתונה הרשמית, נהוג לברך משפחה צעירה בדבש, ולבש זורקים על כתפיה. מנהג זה מצביע על כך שחייהם של הזוג הטרי יהיו מתוקים. נהוג גם לפזר לבני הזוג פרחים, ממתקים, דגנים ואפילו אגוזים עם צימוקים. טוסטים ארמניים ראויים לתשומת לב מיוחדת, כי הם קישוט אמיתי של היום הבלתי נשכח הזה. טוסטים ארמניים יפים מאוד, פיוטיים, בדרך כלל משולבים במשלים ארמניים שונים. הטוסטים משתמשים במטאפורות עם נופי הטבע שמסביב, כי ארמניה היא מדינה יפה מאוד ועשירה בנופים בלתי נשכחים.

הריקוד הראשון של הכלה פופולרי מאוד. בדרך כלל היא הולכת למרכז אולם הריקודים, והאורחים רוקדים סביבה, תוך שהם נותנים לה כסף. כך נוצרת השבת כביכול. לעתים קרובות, הכלה מקדישה את הריקוד הראשון שלה לבעלה.

חֲתוּנָה

חתונה רשמית היא רק חצי מהקרב, כי כל הזוגות חייבים להתחתן. לטקס זה יש גם מסורות ומנהגים רבים. אבל העיקר שבזמן החתונה אף אחד לא עובר בין הצעירים. בדרך כלל, קאבורים עוקבים אחרי זה, כי יש הרבה אנשים בחתונה שהם די לא קשובים לדרישה הזו. במהלך החתונה, מעל ראשיהם של הצעירים, אוחזים הכבור בנדן וחרב מוצלבות בינם לבין עצמם. מאמינים כי המתכת היא המסוגלת להגן על משפחה צעירה ממצוקות שונות.

מנהג מעניין נוסף מתבצע במהלך החתונה. הכומר משתמש בשרוכים מיוחדים כדי לקשור את ידי החתן והכלה, בעוד שקצות השרוכים מכוסים בהכרח בשעווה. שרוכים כאלה נקראים בדרך כלל נארוט. רק לכומר יש את הזכות להסיר אותם. עד להסרת השרוך, לא הייתה לצעירים הזכות להיכנס למערכות יחסים קרובות.

מתנות ושולחן חתונה

על פי המסורת, החתונה הארמנית נחגגת במשך שלושה ימים. בדרך כלל, לחגיגת חתונה, נהוג לשחוט פר, ולהשתמש בבשר שלו להכנת מאכלים טעימים שונים. על שולחנות חגיגיים תמיד יש ברביקיו, שפע של פירות ועשבי תיבול. ביום החתונה מוצגים תכשיטי זהב וכמובן כסף. בדרך כלל אמה של הכלה אספה את הכסף שנתרם לחתונה. ראוי לציין מסורת מעניינת של נתינה, המורכבת מהעובדה שכל המתנות, למעט כסף, ניתנות לקרובים על ידי החתן.

למה אתה לא יכול לצעוק "מריר"?

בחתונה ארמנית אסור לומר "במרירות" לצעירים לאחר טוסט, וכלל זה חל גם על עמים אחרים. הסיבה העיקרית לאיסור "מרר" בחתונה היא שזה מכוער להראות את רגשותייך בפני כולם, במיוחד שעוד לא התקיים ליל הכלולות הראשון.הכלה עדיין חפה מפשע, אז החתן יכול לנשק את אהובתו על הלחי רק לאחר החתונה בטאבו. בדרך כלל כל טוסט במשתה מסתיים במילה "טוש".

טקסים לאחר חתונה

  • שולח נדוניה. לפי הטקס הארמני הזה, הוריה של האישה שזה עתה יצרה שולחים את כל המתנות של הצעירים לביתם. היום המסורת הזו כבר יותר שובבה באופייה.
  • שוטפת את ראשה של הכלה. לאחר החתונה, לאם ולבתם של הארמנים לא הייתה זכות להתראות. רק בשבת הראשונה שלאחר החתונה יכלה האם להגיע לבתה כדי לעזור לה לחפוף את שיערה, תוך שהיא לוקחת איתה שמפו ומסרק.
  • מכינים מדורות. מנהג זה מתבצע עד היום. לאחר החתונה נדלקות מדורות, דרכן קופצים נערות ונערים לא נשואים לשירים עליזים.
  • פרידה מהבית. הטקס הזה הוא יותר פורמלי היום, אבל רבים דבקים בו. האב מוציא את בתו מהבית לאחר החתונה, שכן כעת היא עוברת לגור עם בעלה. אבי הכלה אוחז בידה ומוסר אותה לאבי בעלה. מוזיקה עצובה מושמעת במהלך החגיגה הזו. הילדה מודה להוריה על הכל, מנשקת את ידיהם.
  • ליל כלולות. על פי המסורת, לא צריך להיות איש בבית שבו הצעירים ישנו. קרובי משפחה הלכו לבלות את הלילה עם חברים. רק שושבינות יכלו לצותת לדלת הבית. בלילה הראשון נאסר על הצעירים לצעוק. אחרי הלילה הראשון הבחור הרגיש נבוך, אז הוא הלך לחברים שלו, ורק בשעות אחר הצהריים המאוחרות הוריו הביאו אותו הביתה. הכלה הייתה צריכה להוכיח את חפותה, אז אחרי ליל הכלולות הראשון היא הראתה למשפחת החתן כתם עקוב מדם על הסדינים. לאחר מכן, נתנו לה מטבעות כסף ותפוחים, ולאמה - יין ועוף. אם ליל הכלולות עבר כשורה, אז נורו כמה יריות באוויר. אבל אם הכלה לא הצליחה להוכיח את חפותה, אז היא נאלצה לעבור טקס מביש. הם שמו אותה על חמור, בעודם אחורה, ונתנו לחיה לרדת ברחוב הראשי של הכפר. בושה כזו ראו כל תושבי הכפר.

לסקירה כללית של החתונה הארמנית, ראה את הסרטון הבא.

אין תגובה

אופנה

היופי

בַּיִת