במה שונה רחמים מחמלה?

רגשות הרחמים והחמלה דומים במובנים רבים, אך יש ביניהם הבדלים מהותיים, חשוב להבין מה הם בדיוק.

חמלה פירושה היכולת להזדהות, להבין את רגשותיהם של אנשים אחרים, המתרחשים בנפשם. לרחמים יש השפעה הרסנית על נפשו של מי שאליו היא מכוונת. חמלה כלפי אחרים היא היכולת לאתר את מצבם הרגשי. היכולת, ללא קשר לנסיבות, לפעול כדי לא לפגוע באחרים. אדם הגורם לרחמים, חותם על חולשתו ועל "נחיתות כלשהי", סבלו מתברר מרחוק. תחושה זו מלווה באנרגיה הרסנית, מלמדת על חוסר יכולתו של האחר להתגבר על מצב קשה בעצמו, הכרה בעמדתו המקרבת.

חמלה נחשבת לתכונה מיוחדת, נכונות להגיש עזרה ללא היסוס, לבטא כך אהבה פנימית לרעך, להרגיש ולקבל את כאבו. אדם רחום הוא קשוב ורגיש למי שנמצא בקרבת מקום, מכבד את האינטרסים והחוויות שלו, מהות החמלה היא לא להגדיל את העושר החומרי, אלא לנקות את המוח מהדבקות בהם. אני מזדהה, זה אומר שאני מזדהה, אני רוצה להציל אחר מגורל כואב, חסר קנאה. מושא החמלה הוא הישויות הסובלות, ההיבט שלה הוא הרצון לפטור אותם מהסבל.

יש מגע של עליונות ברחמים. מי שקורא לה נתפס ככישלון. אל תרחם על מישהו - התחושה הזו הרסנית. יהירות נובעת ממנו, יש לה השפעה הרסנית הן על המתחרט והן על המתגרה בו.

במבט ראשון, אולי נראה שרחמים וחמלה הם מושגים זהים, הם באמת דומים. שתי הרגשות מבטאות דאגה לזולת. ולמרות שהטונים הרגשיים שונים, בהחלט יש דמיון. רחמים עם חמלה מעידים על נוכחות של עצב. הם מאופיינים בעצב. הרגשות הללו מדגימים ערכים אנושיים, שניהם הכרחיים. האנושות תלויה בהם.

מה ההבדל בין רחמים לחמלה?

• קודם כל, מהעובדה שיש כוח בחמלה, אבל בתחושה השנייה היא נעדרת.
• אדם רחום תמיד מוכן להיות שם, גם אם אין מה לעזור. אפילו נוכחות אחת היא אינדיקטור לכך שניתן לסבול את המצב, לא משנה כמה קשה זה נראה. כשיש כתף אמינה, בהחלט תהיה מוצא. זה מרפא גם במצבים שנראים חסרי תקווה. נניח שאדם על סף מוות. המצב ברור - לא צפויה ישועה, אבל מי שמזדהה איתו עדיין לא יעזוב. להפגנת אהבה יש השפעה מרפאת על הנשמה.
• רחמים הם תחושה חסרת אונים, דביקה ומעוננת. חמלה מאופיינת בפעילות ובחוכמה. הוא תמיד מחפש איזון בין קבלה, שחרור ונקיטת פעולה. כיוונים רבים של הבודהיזם, למשל, קובעים התפתחות של תכונות מסוימות בעצמו. דת זו נובעת מכך שהרבה טמון בכל אדם. אתה יכול להפוך לקורבן של נסיבות, או שאתה יכול להתמודד איתן בהצלחה. העיקר לעשות את הבחירה הנכונה.
• רחמים אינם מכילים אמפתיה, אך בחמלה היא נוכחת, ומניעה לעזור לאחר להתגבר על סבלו.
• ההבדל העיקרי בין הרגשות הללו הוא שאחד הוא הרסני והשני בונה.
• רחמים הם אך ורק חרטה, וחמלה היא לעזור לך להתמודד עם נסיבות חסרות קנאה.
• הבדל חשוב נוסף הוא תחושת ההתנשאות. זה תמיד בא בעקבות רחמים. אבל החמלה נטולת ממנה, האדם האחר נתפס באותה רמה, לא נמוך יותר.
• רחמים מתאפיינים בבידוד, וחמלה ביושרה.
• אנשים שמצטערים, לא מקבלים מזה שום דבר טוב, ממשיכים להיות קורבנות. אף אחד לא מרוויח מהגישה הזו. להיות עני ולא מאושר הוא דרך לשום מקום.
• מרחם על מישהו, אדם צולל אותו עמוק יותר לתוך החושך והסבל. התנהגות זו היא מעין מסר של דימוי הנחיתות. אנשים שמרחמים עליהם, רגילים להיות חלשים, עלולים להיות לא פעילים במשך זמן רב. התמודדות עם נסיבות רעות דורשת פעמים רבות פעולה נחרצת. אבל למה לעשות את זה, אם קל יותר להיות עני ולא מאושר.
• אנשים מרחמים על עצמם חולקים בשמחה את הנטל שלהם עם אחרים - זוהי דרך יעילה להעביר אחריות על מעשיהם ומעשיהם, לדרוש הבנה ותשומת לב.
• המאפיין המבחין של החמלה טמון בעובדה שהיא מגיעה ממעמקי הנפש. תחושה זו מאפשרת להסתכל על אחרים ללא צמרמורת ורוך, להישאר תמיד רגוע.
• חמלה אמיתית היא לא חוויה רגשית, לדאוג לעצמך אהובה - זו תפיסת סבלם של אחרים ברמה הרוחנית, קבלתם כפי שהם. חמלה, אתה יכול להרגיע את הסבל, לקחת על עצמו את הכאב שלו. להזדהות פירושו להיות במקומו של מי שצריך לסבול.
• להתחרט זה להבין שאדם בצרות, אבל במקביל להרגיש הקלה שזה לא קרה לך.
• חמלה טבועה בפעילות, היא דוחפת לחפש דרכים שיכולות להפחית את הסבל – לא רק לנחם ולהעמיד פנים ש"הכל בסדר" כשבמציאות לא, אלא למצוא דרך לצאת מהנסיבות השוררות.
• אדם רחום לא מפריד את עצמו מהעולם הסובב אותו, הוא מרגיש שוויון מוחלט לפני הכל. חמלה היא תחושה גבוהה יותר, היא מעוררת את הנסיגה מהסבל, והרחמים רק מגבירים אותה.